צפעון שחור - Atractaspis engaddensis
שם עממי : Israeli mole viper
שמות קודמים : שרף עין גדי, צפע עין גדי.
אורך : ממוצע 60 ס"מ , יכול להגיע עד 85 ס"מ.
פעילות : פעיל לילה.
צילום: לוכד נחשים גיא פרננדס
תיאור הנחש :
נחש שחור מבריק ואחיד לכל אורכו, גופו גלילי דק וקשקשי גופו חלקים ללא קרינים. ראשו קטן ומשוטח ואינו רחב מצווארו בשונה מנחשים ארסיים אחרים כדוגמת צפע מצוי. חרטומו חרוטי, הלסת העליונה מכסה את התחתונה, מבנה המאפשר התחפרות בקרקע. העיניים קטנות ושחורות וראייתו חלשה- מאפיין נחשים שעיקר פעילותם תת קרקעית. הזעמן השחור והפתן השחור דומים במקצת לצפעון השחור אולם הם גדולים ממנו, עבים ממנו וראשם רחב מהצוואר במעט.
תפוצה : נפוץ במרכז הנגב, מדבר יהודה, כיכר סדום, בבקעת הירדן עד הגלבוע מצוי בבתי גידול מדבריים ובספר מדבר.
כשהצפעון נתון לסכנה הוא נוהג להתגלגל סביב עצמו ולהטמין את ראשו מתחת לפיתולי גופו, לעתים אף מרים את זנבו מעלה.
אזורי תפוצה של הצפעון השחור בישראל.
רבייה : ההזדווגות בחודשים יולי-אוגוסט, הביצים מוטלות בחודשים ספטמבר-אוקטובר ובכל הטלה 2-3 ביצים הבוקעות לאחר כשלושה חודשים.
תזונה : ניזון בעיקר מלטאות אותן הוא מוצא במחילותיהן. מבנה ראשו ומנגנון ההכשה המיוחד שלו מאפשרים לו להתמחות בציד במחילות צרות, שם הוא מסוגל להיצמד ללטאה ולזקור את אחת משיניו לצדדים כדי להכיש אותה. כל זאת כשפיו סגור כמעט לגמרי. ניזון גם מנחשים ומכרסמים קטנים.
צילום: לוכד נחשים גיא פרננדס
ארס : ארסי ומסוכן לאדם
נחש זה נחשב לארסי שבנחשי ישראל לפי מדד ה-LD50. כמות זעירה של 0.06 מ"ג ארס שלו יכולה להרוג מחצית מאוכלוסיית עכברים במשקל כולל של ק"ג אחד (כלומר מדד ה-LD50 של הארס של הצפעון השחור הוא 0.06 מ"ג\ק"ג, ב-I.V), כמות מקסימלית בבלוטת הארס שלו עצמתה להמית כ-50% מ-8,000 עכברים. ארסו של הצפעון השחור פוגע בתפקוד מערכת העצבים (נוירוטוקסיים) , הלב (קרדיוטוקסיים) ובכלי הדם (המורגיים). חיות ניסוי שהוזרק להן ארס של צפעון שחור מתו כתוצאה משיתוק, בעיקר משיתוק של שרירי הנשימה. בניתוח שלאחר המוות נמצאו גם שטפי דם פנימיים. בשונה משאר הנחשים הארסיים הנפוצים בישראל, שהמרווח מזמן ההכשה ועד טיפול הרפואי הוא לרוב בן כמה שעות, להכשה מנחש זה יש לעתים פחות משעה עד כשל מערכתי שיוביל למוות. לוכדי נחשים לא יכולים לאחוז צפעון שחור בצווארו ובראשו כרוב הנחשים, מכיוון שהוא מכיש (יש אומרים דוקר) הצידה ואחורה, ועלול להכיש את לוכדו באמצעות שליפה של שן הארס שלו ובפה סגור. אין נסיוב נגד ארס לנחש זה בישראל, אך הכשותיו הן נדירות בעיקר בשל נוכחותו הדלילה בסביבת האדם. רוב מקרי ההכשה באדם אינם גורמים למוות, זאת כנראה עקב כמות הארס הקטנה שהצפעון מחדיר בעת ההכשה. התמונה הקלינית האופיינית להכשה היא בחילות , הקאות וכאבי בטן. הארס מסוגל לפגוע בתפקוד הלב, תגובה אלרגית יכולה לגרום למוות. בשנת 2002 מת אדם מהכשה, בעת שניסה ללכוד צפעון שחור.
צילום: לוכד נחשים גיא פרננדס